כולנו שמענו על מירוץ הסמכויות שמתחיל בין בני זוג ברגע שמחליטים להתגרש. ההמלצה הגורפת היא שעל האישה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעוד על הגבר לפנות לבית הדין הרבני. הכל מתוך נקודת המוצא שכל אחד מהגופים ייטה לתמוך בגבר או באישה, לפי התפיסה שלהם. בעוד האמונה היא כי בית הדין הרבני נוקט בגישה שמרנית ואולי אף שוביניסטית ולעומת זאת בית המשפט לענייני משפחה הוא יותר שוויוני כלפי נשים. אך האמונה הזו שגויה מיסודה.
אם כן, כיצד ניתן להחליט היכן לפתוח את תיק הגירושים? ואיך באות לידי ביטוי המגמות של השוויון בכל אחד מבתי הדין? התשובות לשאלות אלו עשויות להפתיע את הקוראים. לאחרונה אנחנו נחשפים בפסקי הדין הן של בית המשפט לענייני משפחה והן של בית הדין הרבני, למגמה של שוויון בין המינים. הפסיקות נוטות לקבוע יותר שוויון בזמני השהות של הילדים וכתוצאה מכך גם במזונות. אז איך נראית המגמה הזו ומי עוד צריך להשתפר? על מנת לסקור את הנושא פנינו לעורך הדין לענייני משפחה עודד וולף.
חזקת הגיל הרך
חזקת הגיל הרך קובעת כי אם ההורים לא הגיעו להסכמה בנוגע למשמורת על ילדיהם, בית המשפט יורה על מסירת הילדים לחזקת האם. בכלל זה אין שום שוויון, שכן הוא מעביר את האחריות המלאה לידיה של האם לא רק על קטינים מתחת לגיל 6, אלא לעיתים קרובות גם על שאר הילדים על מנת לא ליצור הפרדה. זה כמובן במצב בו האם כשירה לגדלם.
חלק מהפסיקות בנושא אמנם שמות את טובת הילד מעל הכל, ולכן לעיתים אינן מתחשבות בחזקת הגיל הרך, אך היא עדיין קיימת וכן מתקבלות פסיקות בהתאם אליה.
אחריות הורית משותפת
מבחינת החוק מוכר המושג של "אחריות הורית משותפת" ומשמעות הביטוי היא חלוקה שווה בזמני שהותו של הקטין עם כל אחד מהוריו. כלומר, במצב זה הילדים שוהים בביתו של כל אחד מההורים למשך פרקי זמן זהים. כלומר, שבעה לילות מתוך 14 ימים, או חמישה עשר לילות ב-30 ימים.
לא רק שהדין מכיר במושג, אלא גם שהוא מכיר בהשלכות שלו על נטל המזונות כפי שיוצג בהמשך.
השוויון ביחס למזונות
על פי הדין העברי, אב מעביר לאם ילדיו מדיי חודש תשלום מזונות. תשלום זה מכסה לכל הפחות את צרכיהם הבסיסיים ומחושב עבור ביגוד, מזון, חינוך ביטוח בריאות חובה וצרכים אחרים.
במקום זה חשוב לציין כי שוויון הוא לא חד משמעי, כלומר שכל צד ישלם את אותו הסכום, אלא נגזר ביחס ליכולות של כל אחד מהצדדים. כך שאם גבר משתכר יותר מהאישה הוא ישלם יותר ביחס לאישה בעלות המזונות.
בפסק דין תקדימי בע"מ 919/15 שניתן ב- 6.12.2016 נקבע כי החובה של המזונות תוטל על שני ההורים יחדיו, החל מגיל 6 של הילד ואילך. שיעור המזונות ייגזר מהסדר השהות, יחס ההכנסות בין ההורים וצרכי הילד. המטרה היא שכל אחד מההורים יתרום למימון דמי המזונות על פי יכולתו ובהתאם להיקף הזמן שהילדים שוהים עימו.
כלומר, אם ישנה אחריות הורית משותפת, הפסיקה מכירה בכך שהאב והאם מוציאים שניהם כספים על ביגוד, מזון והוצאות בסיסיות נוספות, ולכן מקזז זאת מדמי המזונות. כך, פסקי הדין עוברים ממצב לא מאוזן, שבו הנטל הוא בעיקר על האב, למצב מאוזן המשקלל גם את זמני השהות וגם את ההכנסה של שני בני הזוג.
איפה עדיין אין שוויון?
פעמים רבות החוק מגיע באיחור, כך גם פה. כל עוד הכלל המוביל את קבלת ההחלטות הוא חזקת הגיל הרך – אין עדיין שוויון מלא בין גברים לנשים בשאלת הגירושים. עם זאת, נראה כי יש התקדמות בנושא ובתאריך 20.3.2023 הונחה על שולחנה של הכנסת הצעת חוק לביטול חזקת הגיל הרך.
לסיכום, לאורך העשורים האחרונים נראית התקדמות בשוויון בחובות ובזכויות לכיוון שוויון בין נשים לגברים. בית המשפט כבר מציג פסיקות שמראות על יישום המגמה באופן חד משמעי, וגם הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך מהווה התקדמות חיובית בכיוון. אז השוויון אמנם כבר כאן באופן מסוים, אבל יחד עם זאת, עדיין יש פערים שונים תפיסתיים ומעשיים על מנת ליישם את עיקרון השוויון ברבדים חברתיים נוספים.
